קצת עלי

סבתא שלי לימדה אותי לסרוג בגיל צעיר מאד. היא היתה יושבת לידי מלמדת ומתקנת, ככה התחלתי.

מאז אני סורגת כל מיני דברים..

היום אני בת 24 ולפני שנתיים התחלתי לסרוג תמנונים!

בהתחלה לא ידעתי מה לעשות עם התמנונים שסרגתי וכמובן שלא רציתי לזרוק לפח! חשבתי בהתחלה לתת אותם לגני ילדים בחינוך מיוחד או לתת לילדים ונוער שיש להם הפרעות קשב וריכוז או עם אוטיזם. אבל בסוף רצו שאתן אותם בפגייה של בי"ח "לניאדו".

 

אני מאד אוהבת לחבר סיפורים. עוד לפני שידעתי לכתוב הייתי מכתיבה לז'נה חברה של אמא סיפורים. היום יש לי אוסף גדול של סיפורים, ואני גאה בהם מאד.

 

ציור הוא אהבה נוספת - 

כשהייתי נערה היה פרוייקט אומנותי בבית הספר שלי, רציתי להתקבל, אבל למרבה הצער שללו את בקשתי בטענה שהציורים שלי הם של חובבנים ואמרו לי "ממך לא ייצא כלום!".

בשנת 2020 פרצה מגפת הקורונה ולמדתי לסרוג סלסלות, קמעות נגד עין הרע ובובות תמנונים דרך המחשב באון ליין. ביולי אותה השנה עברתי לרמת גן וחייתי במכינה לחיים עצמאיים.

ב-2021 הייתה עוד שנת קורונה, ולמדתי גם דרך סרטונים ביוטיוב איך לצייר דברים, למשל ציירתי את הדיוקן העצמי של פיקאסו, בן אדם של רנה מגריט ונערה עם עגיל פנינה של יאן ורמיר, ביולי אותה השנה היה פרויקט אמנות בעיר שדרות מטעם עמותת "גוונים" והציורים שלי התקבלו בברכה על ידי המארגנת, בטענה שהם ציורים יפים ומיוחדים.

ב-2022 שילבתי את 2 האהבות שלי שהם סריגה וציור.

​

סוף סוף משהו טוב יצא ממני!!!

גאה מאוד בהישגים שלי!!!

כיף גדול!!!